חיפוש

כשהמילים נגמרות / עדי עובדיה ישראלי

עודכן ב: מאי 15


"אני לא יודעת מה עובר על הילד שלי,

הוא לא מקשיב,

כאילו שאני לא מעניינת אותו".


"פתאום הוא בוכה,

בחיי שאין לי מושג על מה,

אני לא מצליח להבין אותו".


"לפעמים היא נכנסת לקריזה

ומרביצה או מדברת לא יפה,

אני לא יודעת מאיפה היא לומדת את זה".


כשהבניין מתפרק

הילדים שלנו לפעמים מאבדים את זה.

כשאנחנו ההורים מבינים מהי הסיבה לכך

אנחנו לרוב יודעים מה יכול לעזור להם.

בכל זאת, אנחנו מכירים אותם הכי טוב בעולם.


אבל ישנם רגעים שאנחנו לא מבינים מה קורה להם

וכאשר הם נוהגים בצורה שפוגעת בנו, באחרים או בערכים שחשובים לנו

גם אנחנו מאבדים את זה קצת (לפעמים יותר מקצת...).


אם אין מילים לי, מי לי?

העניין הוא שהילדים שלנו לא תמיד יודעים להסביר מה עובר עליהם

וכשהם מרגישים תסכול או מצוקה כלשהי

היא יוצאת פעמים רבות בדרכים קיצוניות:

בתוקפנות - ילדים שמדברים לא יפה או אלימים כלפי אנשים או חפצים.

באדישות - ילדים שמתעלמים מאיתנו או שפשוט לא זזים לטובת שום דבר.

ובהתפרקות – ילדים שממררים בבכי, מייללים, מתמסכנים או נשכבים על הרצפה ועושים "מת".


אתה עושה לי דווקא?

לפעמים נראה שהם עושים לנו דווקא,

שהם יודעים מה לוחץ לנו על העצב הרגיש והם עושים את זה כדי לשגע אותנו.

אבל ברוב המקרים זהו פשוט המנגנון שלהם להתמודד עם המצב.

זה מנגנון ראשוני וילדותי

שנועד לפרוק את המתח,

לגרום לסביבה לעזור להם

או לגרום לסביבה להפסיק לדרוש מהם דברים שקשים להם כרגע.


אני זקוק לכם

זה קורה גם בימים רגילים

אבל בימים כמו היום

שנוחתים עלינו טילים מהשמיים

ורמת המתח של כולנו בשיא

זה יכול לקרות בתדירות ובעוצמה גבוהה.


הם לא תמיד יודעים להגיד -

"אמא, אני מפחדת"

"אבא, אני מותש, לא ישנתי כל הלילה".

והם גם לא תמיד יודעים לבקש את הדבר שהם זקוקים לו -

"אבא אולי אני אלך לנמנם"

"אמא, אני צריכה חיבוק".


רגע נפיץ

גם אנחנו לא תמיד יודעים כיצד לתרגם מה עובר עליהם,

ובמקרים רבים, כשהם לוחצים לנו על הנקודות הרגישות אנחנו מתפוצצים.

מתפוצצים מדאגה (הוא חייב ללמוד לשלוט בעצמו),

מתפוצצים מעלבון (בחיים שלך אל תדבר אלי ככה)

וכן הלאה.


תנו לי קוד לרגע הזה

אז איך נוכל להבחין בין מצבים שהילדים באמת מנסים לבדוק מהם הגבולות שלנו