איזו משמעות לאמץ, כמה מתי ולמה?/ עפרה שפר ברוש.
לפעמים נדמה שלאחרונה, כל ספר ילדים שנכנס אלינו הביתה רוצה ללמד אותנו משהו, נכון? לכל ספר יש איזו אג'נדה, איזה מסר חינוכי כזה או אחר. אם פעם המסרים היו חבויים יותר (כיפה אדומה לימדה אותנו לא לצעוד ביער לבד, מקס ומוריץ לימדו אותנו לא לעשות תעלולים, דובי לא לא לימד אותנו להגיד כן, האריה שאהב תות לימד אותנו לא להיות בררנים באוכל וכן הלאה...) – היום, ספרים רבים מציבים בריש גלי את המסר החינוכי העומד בלב הסיפור.
כעורכת ספרי ילדים, אני רואה את ההתפתחות המואצת הזאת; כמעט מחצית מהספרים שמגיעים לשולחן העבודה שלי הם ספרים של בעל/ת מקצוע המנסה להעביר מסר לילדים ולהורים – מהתמודדות עם אבל, דרך בררנות באוכל ועד שנת לילה נעימה. גם סדרת הספרים של מיכל דליות לילדים (גילוי נאות- אני כותבת אותה) עוסקת בדיוק בכך: הכנסת כללי התנהגות מיטיבים לכל בית, תוך הסבר מפורט לילד והסבר נפרד להורה. ההתפתחות הזאת נפלאה בעיניי; ילדים, עד גיל 6 בדרך כלל, מאוד אוהבים שמקריאים להם סיפורים. עולם הדמיון והציורים הצבעוניים מגרים אותם מחד, ומאידך – הם מקבלים זמן שקט, רגוע וקרוב פיזית עם מבוגר ו/או מטפל. ואם זה המצב – מדוע לא להשתמש בשיא הקשב שלהם כדי להעביר להם מסרים שיעזרו להם בחיים ובכלל? כמו שאומרים, ווין-ווין סיטואיישן :) הבעיה המרכזית בספרים הללו, היא בתפיסה של ההורים את הכתוב בהם. אלה ספרים שמייצגים דוגמאות, לא את החיים עצמם, ועל כל הורה להיות יצירתי בפרשנות שלו לכתוב וביישום שלו בבית. למשל, בספר "עוד תכנית אחת ודי!" בסדרת מיכל דליות לילדים, מחליטים ההורים להגביל את זמן המסכים לילדיהם התאומים בני ה-6. בספר, הילדים צופים בטלוויזיה חצי שעה בבוקר וחצי שעה בערב, אולם לא בכל המשפחות הלו"ז הזה הגיוני, כמובן. אמא אחת פנתה אליי בטרוניה ש"עד היום לא פתחו אצלנו טלוויזיה בבוקר, ומאז הספר הם מתעקשים!". אין ספר שמצליח לקלוע בדיוק להתנהלות של כל הילדים כולם ושל כל המשפחות כולן... וכאן מגיע התפקיד שלנו, כהורים, ליישם את המשמעות שמוגשת לנו בספרים, את העיקרון המרכזי, בכלים שיש לנו ושמתאימים למשפחה שלנו. לצורך העניין, גם בבית שלי לא רואים טלוויזיה בבוקר, אבל כן מפצלים את הצפייה לאורך היום. לא מזמן סיימתי לערוך ספר של יועצת שינה נהדרת, אשר כתבה סיפור ילדים נפלא על התמודדות עם פחד ממפלצות, כולל הסבר נרחב להורים. בספר זה מוצגים 3 "כלים" למלחמה במפלצת. אותם כלים מהווים רק דוגמה לכלים יצירתיים בהם ניתן להשתמש. על ההורים לקחת את העיקרון המנחה (לא לבטל את הפחד, להראות לילד שמתמודדים איתו ביחד), וליישם אותו בביתם כפי שמתאים להם. כמו בכל דבר בחיים, גם בסיפורי ילדים כדאי לנו להפעיל 3 דברים: 1. להפעיל יכולת סינון ובקרה ולהחליט מראש מה נכנס אלינו הביתה 2. להפעיל חשיבה ביקורתית בנוגע למסרים שכבר נכנסו הביתה 3. להפעיל יצירתיות ביישום של הדברים עם הילדים הפרטיים שלנו רוב הספרים לא באמת יגרמו לילדיכם נזק, אבל מכל הידע הרב והמועיל שמסתובב היום בשוק ספרי הילדים – צריך לדעת לבחור רק את מה שמתאים לכם, להורות שלכם ולילד שלכם, וגם אז, לדבר עם הילד על הטקסט בהתאמה לחיים שלכם, ולא as is, בדיוק כפי שהוא כתוב. בהצלחה!
עפרה שפר-ברוש, מנחת הורים,
כותבת ועורכת ספרותית