איך היה בגן?
כיף!
מה היה כיף?
לא יודע...
אז למה הם מתכוונים כשהם אומרים כיף?
ואיך אנחנו באמת יכולים לדעת מה הילדים שלנו חווים בגן?
ראשית, כדאי להכיר כמה היבטים התפתחותיים, קטנים אבל חשובים מאוד,
שהרבה ילדים וילדות מושפעים מהם בגיל הגן (וגם בבית ספר)
ובעזרתם נוכל להבין אותם טוב יותר:
אני ממש רוצה שתהיה מרוצה
כפי שאנחנו מאוד רוצים לראות את הילדים שלנו שמחים ומרוצים, גם הם רוצים מאוד שאנחנו נהיה מרוצים.
לכן ישנם לא מעט ילדים שעונים את התשובה שהם חושבים שאנחנו רוצים לשמוע.
אם הבעת הפנים שלנו אומרת: "אני ממש רוצה שתגיד שהיה לך כיף"
אז הילד עונה "היה כיף", גם אם אין לו מושג מה אומרת המילה "כיף".
גם ההיפך הוא נכון, אם הורה משדר שהוא חושב שהילד סובל, הילד מהר מאוד יכנס לתפקיד הזה.
זמן הוא מושג מופשט
השהות של הילדים בגן היא סביב שמונה שעות!
אז למתי אנחנו מתכוונים בשאלה "איך היה?". איך היה לפני עשר דקות? לפני שעה? לפני 6 שעות? ילדים עוברים ממפגש, לחצר, לפינות. קרה כל כך הרבה בזמן הזה!
מי זוכר?
הרבה מהילדים בגיל הגן פשוט אינם מסוגלים לשחזר מחדש בעצמם את כל מה שקרה להם באותו יום.
ומי יכול להסביר את זה?
נאמר שהם כן מצליחים לשחזר, לא תמיד יש להם את אוצר המילים לבטא זאת.
טוב או לא טוב, זאת השאלה!
אם קרו בגן דברים שנהניתי מהם אבל גם דברים שלא נהניתי מהם, אז היה כיף או לא כיף?
מדובר בחשיבה מורכבת שגם מבוגרים יכולים להסתבך איתה.
אז מה אפשר לעשות?
הנה כמה רעיונות שעובדים בשיחות שלי עם ילדיי האישיים וגם ילדים רבים שאני מטפלת בהם. הם נכונים גם לגיל גן וגם לילדי בית ספר
לשאול שאלות ממוקדות לזמן או מקום מסויים.
למשל, "במה שיחקת בחצר היום? או מה למדתם במפגש?"
אם הגננת משתפת אתכם בנעשה או בתמונות אפשר להשתמש בכך כדי לעזור לילד להיזכר, כמו "ראיתי שדיברתם היום על ראש השנה?" או "מי זה החבר ששיחקת איתו בתמונה? מה עשיתם?"
לשם כך חשוב שתכירו איך נראית שגרת יום בגן/בית ספר.
מהן הפעילויות והמשימות שהם משתתפים בהם ובאילו סביבות הן מתרחשות?
חשבו מה באמת אתם רוצים לדעת?
לדוגמא, אם אתם רוצים לדעת איך הילד מרגיש, תשאלו פשוט את זה ועל הדרך תלמדו אותו משהו על הבעת רגשות. "איך המצב רוח שלך היום? האם אתה שמח? מתרגש? עצוב? עייף? רעב?
איזה כיף ששאלת!
לא משנה מה שאלתם ומה הילד יענה לכם, לעצם ההתעניינות יש ערך בפני עצמה.
אתם יכולים להוסיף לכך גם -
הכרה במאמץ שהוא עשה.
לא תמיד אנחנו כמבוגרים תופסים את כמות האתגרים שעומדים בפני הילדים שלנו ביום אחד. רק הרעש שעושים שלושים וחמישה ילדים גורם לי להתכווץ כל פעם מחדש.
הם מתמודדים ללא סוף עם דברים חדשים ולא מוכרים (במיוחד בימים הראשונים),
המון קונפליקטים חברתיים, ואפילו ללכת לשירותים יכול להוות אתגר.
גם אם הילדים שלכם הם אלו שאומרים עליהם שהם מצוינים ונהדרים,
תהיו בטוחים שהם התאמצו לא מעט בשביל לקבל את התואר.
לכן, לפעמים כל מה שהם זקוקים לו באמת זו הכרה במאמץ שלהם,
בדיוק כמו שאתם הייתם רוצים שיעשו עבורכם בסיום יום עבודה (ממש כך! ). למשל, "אתה בטח עייף, נלך הביתה לנוח קצת?" או "איך התגעגעתי אליך היום, מקווה שהיה לך יום מוצלח"
לשתף לשתף לשתף
אין כמו דוגמא אישית. שתפו את הילדים שלכם איך היום עבר עליכם, וכך למדו אותם את אוצר המילים הדרוש ואת האופן שבו מספרים על היום שלהם.
ואם הילד עדיין לא עונה בצורה ברורה?
בעיניי את התשובות הכי ברורות אפשר לקבל מהשפה השנייה שאיתה הילד מדבר
השפה הבלתי מילולית.
להבין את שפת הגוף של הילד היא מיומנות בפני עצמה.
אני סבורה שילדים מדברים בה הרבה יותר בבירור, מגיל ינקות ממש.
איך עושים את זה?
מתבוננים ושואלים את עצמינו מה ההתנהגות של הילד מסמנת לנו
האם הילד חוזר נינוח, מחייך, בוטח, סקרן?
האם הילד מבטא דברים שלמד בגן?
כל אלו סימנים טובים שמצביעים על כך שלא כל כוחותיו נגזלו ממנו במהלך השהות בגן.
האם הוא נוטה לבכי מהיר? מאבד שליטה? כועס? עצבני? מתנהג בצורה לא ברורה או שלא מתאימה לו?
זה יכול להיות סימן שהוא נטול כוחות.
לא תמיד זה אומר שקרו דברים "רעים" שכולנו חרדים מהם ובצדק.
לפעמים הילדים כל כך מתאמצים בגן, ופשוט לא נשארים להם משאבים לאסוף את עצמם גם בבית.
לחדש את מלאי טיפות הכוח:
אם זה המצב, לתפיסתי לפני הכל כדאי למלא את הילד בכוחות מחודשים:
אוכל, שתייה, מנוחה, פעילויות שהוא אוהב.
ואחר כך בדקו,
האם זה חולף עם הזמן? האם גם בגן/בבית ספר זה קורה?
אם זה נמשך תקופה ארוכה, ייתכן שהילד מתאמץ מעבר ליכולותיו ושווה לבדוק מה גורם לו לכל כך הרבה מאמץ ואיך אנחנו יכולים לעזור לו. שיתוף הגננת או המורה והתייעצות עמן או עם איש מקצוע יכול לסייע מאוד.
ולפעמים כל מה שצריך הוא טיפה של כוח.
עדי עובדיה ישראלי, מרפאה בעיסוק מומחית בתחום התפתחות הילד, תפקודי למידה וקשב.
מחברת ספר הילדים "טיפה של כוח".